מה תוקפו של תצהיר מתנה ביחס לדירת מגורי בני הזוג שהתקבלה בירושה אצל הבעל?

משרדנו ייצג אישה שבורת לב שבעלה הסביר לה כי מאס בחיי המשפחה והנישואין עימה. בעלה הבטיח לה כי יחלוק עימה את כל מה שצבר (כולל דירה ערב הנישואין ונכסי ירושה) וכי ידאג לה למשך כל חייה. במסגרת הליך גישור הבעל "שינה את עורו" והציג קו לוחמני לאחר ייעוץ משפטי שקיבל: הבעל ניסה לגרוע מזכויות האישה, טען כי אין לה כל חלק בדירת המגורים היות וזו התקבלה בירושה מאביו, טען בלהט למשמורת משותפת ולתשלום מזונות נמוכים לילדיהם הקטינים; האישה, המומה מהשינוי שחל אצל בעלה עתרה בתביעות לבית המשפט לענייני משפחה. האישה טענה כי הבעל נתן לה במתנה מחצית מהזכויות בדירת המגורים ואף נחתמו תצהירי מתנה. הבעל (שדאג להעלים את קלסר המסמכים מדירת המגורים) טען בתוקף כי לא היו דברים מעולם וכי מדובר בדירת ירושה שלאישה אין כל זכויות בה; לאחר שהבעל "התחפר" בגרסתו השקרית, האישה הציגה בהליך המשפטי את תצהירי המתנה. הבעל לא ויתר והמשיך לטעון כי לא זכור לו שחתם עליהם וכי בכל מקרה הוא חוזר בו מהענקת המתנה. בית המשפט הנכבד קיבל את טענות משרדנו כי מדובר במתנה גמורה (הענקת זכויות במקרקעין) שלא ניתן לחזור ממנה וכי בכל מקרה האישה הוכיחה כוונה לשיתוף ספציפי בבית המגורים. פסק הדין הקנה לאישה בעלות במחצית הדירה וכן מחצית מיתרת הזכויות הצבורות; בנוסף, פסק הדין הורה על משמורת אם ועל תשלומי מזונות בהיקף גבוה יותר משמעותית מהצעת האב בהליך הגישור.

להשקפתנו, תמיד יש מקום להידבר ולנסות למנוע ניהול הליכים ארוכים ויקרים. עם זאת, אין משמעות הליך הגישור כניעה לתכתיבים לא הגיוניים הנוגדים את ההלכה הפסוקה.